פסק-דין בתיק בש"א 158935/07

כללי

1.         ערעורן של המערערות מתייחס להחלטת כבוד הרשם משה כהן מיום 12/3/07, בה דחה את בקשת המערערות לביטול צו העיקול הזמני וקבע כי צו העיקול הזמני יישאר על כנו.

העיקול הזמני הוטל על פי בקשתן של המשיבות 1 ו-2 במסגרת תביעה שהגישו כנגד המערערות וכנגד משיבים 3 ו-4  בגין חוב של חב' מנו מחיצות בע"מ (חב' בפירוק) בסך של 1,553,129 ש"ח.

מטעם המערערות הוגשה בקשה לביטול העיקול אשר נדחתה על ידי כבוד הרשם הן מהטעם כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה עפ"י תקנה 362(א) לתקנות סד"א והן משום שקיים יסוד לדרישת ההכבדה כקבוע בתקנה 374(ב) לתקנות סד"א.

ומכאן הערעור שבפני.

ב"כ הצדדים הגישו עיקרי טיעון, תיק מוצגים ותשובה לתגובת המשיבים בהתאם להחלטתי מיום 12/4/07.

טענות הצדדים

נימוקי המערערות

2.         חברת דורמנס בע"מ- המערערת 1

א.         המערערת 1 טוענת כי יש לבטל את צו העיקול באופן מיידי שכן, המשיבות לא עמדו כלל בנטל הראיה המוטל עליהן לגבי אף לא אחד מהתנאים הנדרשים לצורך הטלת צו העיקול. המערערת טוענת כי אין בבקשה למתן צו לעיקול זמני ובהחלטת הרשם, ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה . החידוש היחידי הקיים בבקשת העיקול השנייה הינו תצהירו של מר פילובסקי (עובד לשעבר בחב' מנו מחיצות ואח"כ עובד בחב' דורמנס). תצהירו מבוסס לטענת המערערת על סמך "ידיעה אישית" ואשר הוכח בחקירתו הנגדית כי מדובר בעדות מפי השמועה ולכן טעה כב' הרשם כי התייחס לתצהירו.

ב.         טעה כב' הרשם כי הכספים המצויים בידי המערערת הינם כספים של חב' מנו. עוד המערערת טוענת כי הרשם התעלם מהראיות שהציגה על פעילותה הפיננסית.

            המערערת הצביעה בפני הרשם על צבר הזמנות רב, המצביע בבירור על בית עסק פעיל המקיים פעילות כספית גבוהה. המערערת טוענת כי היתה מודעת להגשת התביעה ולדחיית הבקשה הראשונה להטלת עיקול זמני ולו רצתה להבריח רכוש (לטענת המשיבות)היה בידיה די זמן לעשות כן בטרם הוגשה הבקשה השנייה, אולם לא עשתה כן.

ג.          שגה כב' הרשם באי התייחסותו לטענת המערערת, כי לא היה כלל חשש מלכתחילה לביצוע הברחת נכסים כלשהן על ידה, שכן היתה מודעת מפורשות על דבר הגשת בקשת המשיבות להטיל עיקול זמני במעמד צד אחד כנגדה (הבקשה הראשונה) וכי לא עשתה כל צעד כדי לסכל את הבקשה ע"י הברחת נכסים.

כמו כן, המשיבות כלל לא הוכיחו כי המערערת נתנה יד להברחת רכושה של חברת מנו מחיצות ומשכך יש לבטל את הצו.

ד.         המערערת טוענת כי הינה חברה הפועלת כיום אך ורק בתחום הדלתות ללא כל קשר למנו מחיצות ו/או למשיב 3 שהיה בעל מניות היחיד בחב' מנו מחיצות ממרץ 2006 ועד ליום הפירוק הזמני(8/8/06) הבעלים היחיד, מורשה החתימה היחיד, והערב היחידי של המערערת הינו מר סוויד ולכן אין כל עילה להרמת מסך שכן אין כל קשר ו/או יריבות בין חב' מנו לבין חב' דורמנס.

עוד מוסיפה המערערת וטוענת כי לא יעלה על הדעת כי מר סוויד הינו איש קש של המשיבים 3 ו-4 כאשר הוא מסכן בפועל את שמו, את כספו הן כלפי בנקים, ספקים ולקוחות החב'.

ה.         המערערת טוענת כי החוב הנטען שחבה חב' מנו מחיצות כלפי המשיבות נוצר זמן רב לפני הליכי הפירוק של חב' מנו מחיצות.ומאחר ואין כל יריבות בין חב' מנו לחב' דורמנס, האחרונה אינה אמורה לקחת את החבות על עצמה. באשר לטענת ההברחה טוענת היא כי על המשיבות היה לפרט באיזה רכוש מוברח מדובר ומה שוויו.

ו.          הרשם התעלם לחלוטין משיקול ההכבדה . ואף לטענתה שגה בהחלטתו בקובעו כי יש בתצהיר ובעדויות שהובאו בפניו "הברחה של רכוש ושל פעילות כלכלית" וכי נסיבות המקרה לגישתו של הרשם "רצוף בהליכי הברחה וזכויות" מחב' מנו למערערת.

כמו כן, התעלם מהעובדה כי המערערת מעסיקה 18 עובדים אשר זהו מקום עבודתם היחיד, הרשם אף התעלם מהיקף העבודה ההולך וגדל. החלטת הרשם יוצרת עיוות דין כי עיקול מקורותיה של החב' עד לסכום התביעה כמוה כחיסולה של החב' ובכך גורם הוא לה נזק רב.

ז.          כב' הרשם התעלם משיקול מאזן הנוחות ומשמעות הותרת צו העיקול על כנו, משמעו פיטורי כלל העובדים ונפיחת נשמתה של החברה.